להלן נימוקי הבחירה בעבודת הדוקטור של אלה אילון "איזהו יתום? טיפול ביתומים כאבן-בוחן לשינויים בקהילה היהודית בפלשתינה-א"י ובמדינת ישראל, 1920-1960" כזוכה בציון לשבח

עבודתה של ד"ר אלה אילון (להלן: אילון) נסבה על הטיפול ביתומים במהלכם של ארבעה עשורים מטלטלים, פרק זמן שבו ה'ישוב', על מגוון קהילות-המשנה הישנות והחדשות שבו, הפך למדינה ריבונית, ופעילותם של יחידות ואגפים במערכת השלטונית ייתרה את הצורך בארגונים וולונטרים המתבססים על צדקה ופילנתרופיה. לוז העבודה הוא לכאורה לינארי, מדגמי הטיפול שהוצעו בישוב אל הדגמים שעצבה המדינה. ואולם המציאות, כך מבהיר מחקרה של אילון, מורדת בלוז הזה הן משום שהפילנתרופיה אינה נעלמת, הן משום שבני הישוב הישן אינם ממהרים לקבל את עולהּ של המדינה, הן משום שבהגדרתה של היתמות חלים שינויים והן משום שמאמציהן של הרשויות להאחיד את הטיפול בה נתקלים בקשיים.

היכולת להבחין במורכבות הזו ולהבהירה היא תולדה של ההכרה שליתמות יש להתייחס כקטגוריה חברתית ותרבותית, ובשל כך העיסוק באתגרים שהציבה חייב לכלול מגוון תחומי ידע ונושאי משנה שלהם: תפיסות של ילדוּת ושל משפחה; שיטות חינוך וחיברות וסוכניהן; תהליכי מודרניזציה ותירבות; גבולות מחויבותה של המדינה ומעורבותה אל מול אוטונומיה משפחתית וקהילתית. ואכן הנושאים האלה עולים במחקר, וכל אחד מלובן בקפדנות על פי המתודה המתאימה לו ובהסתמך על התיאוריות הרלוונטיות לה, ואחר הוא נשזר בסוגיות רחבות יותר שבהן נכללים תחומי ידע נוספים, סמוכים וגם רחוקים. יתר על כן, הדיון נסמך על מקורות ראשוניים מגוונים ביותר שאילון לא חסכה מאמץ בליקוטם: ספרי זיכרונות, איגרות, כתבות בעיתונים, דו"חות מוסדיים, מסמכים ממשלתיים, חווֹת דעת של עובדים סוציאלים, פסקי דין מערכאות שונות ואף תכניות רדיו. והדיון מתנהל מתוך מודעות מלאה לתמורות הדמוגרפיות שחווה החברה ב(פלשטינה-) ארץ ישראל וכן לתמורות בהלכי הרוח, ראש וראשונה חלחול ההכרה שהמדינה עתידה לחיות על חרבה ומשום כך עליה לכבד, אם לא לקדש, את השכול ואת היתמות שהיא תוצאתו.

נמצא שאף שמחקרה של אילון נסב על הקבוצה שהיא לכאורה החוליה החלשה ביותר בחברה, שאלת היתמות שעליה היא נסבה מוליכה לליבון של סוגיות רחבות ביותר. אילון מתעדת ברגישות ובדייקנות לא רק את היחידים ואת הקבוצות שהושמו בקטגוריה של יתמות ואת גורלם, אלא גם זורה אור על השקפות העולם, הערכים וסדרי העדיפויות ב'ישוב', על איבריו המתגוששים זה עם זה, ובמדינה בראשית דרכה.

עבודתה של אילון היא חלוצית; נושא היתמות לא היווה מושא מחקר עצמאי קודם לה. היא מקיפה, יסודית, ומבוססת על היכרות מעמיקה עם הדיסציפלינות השונות ועם המתחייב מהשימוש בהן. בעבודה חידושים חשובים בדבר העבר הקרוב ובה בעת היא מתווה דרך להבנת ההווה. על כל אלה ראויה ד"ר אלה אילון לציון לשבח בתחרות פרס היימן.