נימוקי הבחירה בספרו של פרופ' רם בן־שלום
המכתב של סלומאה

פרס שזר לחקר תולדות ישראל לשנת תשפ"ה מוענק לפרופ' רם בן־שלום, על ספרו המכתב של סלומאה. בן־שלום, דור שני לניצולי שואה, מתמודד בספר זה עם קורות בני משפחתו שנרצחו על ידי הנאצים בעיר טרנופול שבאוקראינה. במרכז הספר עומד מכתב שכתבה דודתו, סלומאה, ב־7 באפריל 1943, ובו תיארה את מותה הקרב ואת הסבל שהיה מנת חלקם של היהודים שנידונו למוות בידי הנאצים. מסמך זה הוא מהמזעזעים ביותר ששרדו מהשואה.

המחבר ערך מחקר מקיף לשחזור גלגולי המכתב מרגע כתיבתו ועד גניזתו בארון חתום בבית אביו. מתברר שהמכתב עבר גלגולים בהקשרים שונים ומפתיעים. הוא שימש שופר תעמולה בשורות הצבא האדום כנגד הגרמנים ובה בעת שימש כאמצעי תעמולה בידי קצינים גרמנים שנפלו בשבי הרוסי, כדי לשכנע את חיילי הוורמכט להיכנע. הוא פורסם בחיבור על תולדות יהודי טרנופול ואף הופיע במפגש שהתקיים בשנת 1953 לציון ניסיון ההתנקשות בהיטלר. לבסוף המכתב צוטט באופן אנונימי בתצוגת ארט־וידיאו בגלריה בברלין.

בן־שלום בנה את מסע ההתחקות אחר גלגולי המכתב כהרפתקה בלשית רוויית מתח, אשר מבצבצים ממנה אירועים היסטוריים שהתרחשו במהלך השואה ומלחמת העולם השנייה ואחריה, בין השאר שואת יהודי גליציה, תבוסת הצבא הגרמני בסטלינגרד, המאמצים לדה־נאציפיקציה של גרמניה וניסיונותיהם של קצינים גרמנים לטהר את עצמם על ידי יצירת ביוגרפיה בדיונית.

הספר פורש בפני קוראיו את סיפורו של הדור הראשון, דור הניצולים שהעדיף לשתוק, את סיפורו של הדור השני שהתקשה להכיל את כאב הוריו, ואף את סיפורו של הדור השני בגרמניה, של ילדי הרוצחים המתביישים במעללי הוריהם ומבקשים להסתירם.

מבחינת הז'אנר המחקרי, הספר שייך למה שמכונה כיום 'אגו־היסטורי' (ego-history), כתיבת היסטוריה מתוך מודעות לבעייתיות של כתיבה סובייקטיבית המתארת מחקר אובייקטיבי. זו כתיבה היסטורית מסוג חדש, שאיננה חשה צורך להתנצל על התפקיד המכריע שממלאת העמדה הפרסונלית של הכותב.

זה ספר נוגע ללב, כתוב היטב שהקריאה בו סוחפת ומרתקת. בזכות כל אלה מצאה הוועדה את הספר ראוי לפרס שזר לשנת תשפ"ה.

חברי ועדת הפרס: פרופ' עמנואל אטקס (יו"ר), פרופ' מרים אליאב-פלדון ופרופ' אייל בן-אליהו