זלמן

שזר

קראו עוד

פרס שזר לחקר תולדות ישראל

מרכז זלמן שזר מעניק פרס לחקר תולדות עם ישראל על שמו של זלמן שזר ז"ל, נשיאה השלישי של מדינת ישראל. הפרס מוענק מדי שנה בשנה, החל משנת תשמ"ה (1985), לחוקר או לחוקרת אשר כתבו בשפה העברית ספר מקורי על תולדות עם ישראל. במשך השנים זכו בפרס בכירי החוקרים והחוקרות של תולדות עם ישראל. 

הזוכים בפרס שזר לחקר תולדות ישראל בשנים האחרונות:

כרמה בן-יוחנן – פרס שזר לשנת תשפ"א

אוריאל גלמן – פרס שזר לשנת תש"ף

חוי דרייפוס – פרס שזר לשנת תשע"ח

מיכל שאול – פרס שזר לשנת תשע"ו

אבי פיקאר – פרס שזר לשנת תשע"ה

מרדכי עקיבא פרידמן – פרס שזר לשנת תשע"ד

כל זוכי פרס שזר

הזוכים

ד"ר יעקב צ' מאיר – זוכה פרס שזר לחקר תולדות ישראל לשנת תשפ"ב

ד״ר יעקב צ׳ מאיר הוא היסטוריון של תולדות הספר העברי. את עבודת הדוקטורט שלו כתב באוני׳ ת״א תחת הנחייתם של פרופ׳ אלחנן ריינר ופרופ׳ מעוז כהנא. כיום, אחרי פוסט דוקטורט באוניברסיטת בן גוריון ובאוניברסיטת הרווארד, הוא עמית פוסט דוקטורט במרכז מנדל-סכוליון באוניברסיטה העברית. 

 

דבר השופטים:

ועדת "פרס שזר לחקר תולדות ישראל" החליטה להעניק את פרס שזר לשנת תשפ"ב לד"ר יעקב מאיר על ספרו "דפוס ראשון: מהדורת התלמוד הירושלמי וינציה רפ"ג 1523 וראשית הדפוס העברי" שיצא לאור בהוצאת מאגנס.

ספר זה בוחן באופן מעמיק את תהליך ההפקה וההכנה לדפוס של כתב יד ליידן  Or.4720 שנוצר ברומא בשנת 1289 וששימש כ"עותק המדפיס" למהדורה הנדפסת הראשונה של התלמודי הירושלמי, שהודפסה בבית הדפוס של דניאל בומברג בוינציה בשנת 1523. פרקטיקת ההדפסה של מהדורת דפוס התלמוד הירושלמי נבחנת מתוך הקשרה הוינציאני, זאת על רקע ההקשר התרבותי וההיסטורי שאִפשר את ההעברה של הטקסט התלמודי מעידן כתבי היד בימי הביניים, אל עידן הדפוס שבראשית העת החדשה.

כפי שמעיד המחבר זוהי הזדמנות נדירה לעקוב אחר אלפי ההגהות והוראות ההכנה לדפוס שנזרעו בכתב יד ליידן וששוקעו בדפוס וינציה, היות ומרבית כתבי היד שמהם הוכנו מהדורות הדפוס הראשון הושלכו ולא נשתמרו. מאיר מנתח את דרכי עבודתם של שני עובדי בית הדפוס ומצביע על המחלוקת העקרונית ביניהם בעניין האתיקה של מלאכת הגהת כתב היד בהכנתו לדפוס. דוד פיצקטון, כמייצג מסורת ההגהה האשכנזית, נקט בשיטה לפיה כאשר יש חיסרון בטקסט ניתן להשלימו מסברה. לעומתו, יעקב חיים בן אדוניהו יליד תוניס, המוכר ממהדורת "מקראות גדולות" שהכין, נקט בשיטת ההגהה הספרדית, לפיה אין למגיה לתקן או להשלים מדעתו, אלא על פי עדות כתבי יד אחרים ולא מסברה. מתוך ניתוח מדוקדק של סימני המגיהים בכתב יד ליידן ותוכן הגהותיהם, מאפיין המחבר את גישותיהם של המגיהים השונים ושל "המסדר לדפוס".

מניתוח מפורט של דרכי ההכנה לדפוס של ספר אחד, התלמוד הירושלמי, ומהשוואתו לתרבות הדפוס הוינצאני והרנסנאס האיטלקי במאה השש-עשרה, משרטט המחבר את משמעותו ההיסטורית של המפנה שחל: משימוש בכתב יד שעבר הגהות חוזרות במהלך השנים – לדפוס. לפי הצעתו של מאיר, משמעותה התרבותית של המעבר הִנה מרחיקת לכת: בימי הביניים, עידן כתבי היד, נתפשֹו הידע ותוכן הספרים באופן מטפיזי שאינו תלוי במדיום, כלומר בכתב היד; לעומת זאת, עם המצאת הדפוס נוצרה זיקה בין החיבור ותוכנו לבין הספר המודפס. ממילא, טוען מאיר כי בימי הביניים נתפשֹ הידע כידע קיים וכתוצאה מכך ניתן לסמוך עליו גם מן הזיכרון. עם הופעתו של הספר המודפס בראשית העת החדשה, זוהה תוכנו של הספר עם החיבור הפיזי עצמו. כתב היד בימי הביניים, אם כן, הוא עותק הנובע ומתפתח מתוך עותק ישן; לעומתו, בספר המודפס ישנה הצמדה וזיהוי של תוכן הספר והידע עם העותק המודפס.

מאיר, שביסס את חיבורו על ענף מחקר המכונה "ההיסטוריה של הספר", פרשֹ כנפיים והסיק ממחקר זה גם על תהליכים תרבותיים הנובעים מן המעבר מתרבות כתבי היד של ימי הביניים לעולם הדפוס המאפיין את העת החדשה, ועשה זאת באופן מרשים, מעמיק ומדוקדק.

לאור כל זאת מצאה ועדת הפרס את הספר כראוי לפרס שזר לשנת תשפ"ב.

אוריאל גלמן

זוכה פרס שזר בשנת תש”פ

חוי דרייפוס

זוכת פרס שזר לשנת תשע"ח

מיכל שאול

זוכת פרס שזר לשנת תשע"ו

אבי פיקאר

זוכה פרס שזר לשנת תשע"ה

מרדכי עקיבא פרידמן

זוכה פרס שזר לשנת תשע"ד

נח גרבר

זוכה פרס שזר לשנת תשע"ג

עמנואל אטקס

זוכה פרס שזר לשנת תשע"ב

שמואל פיינר

זוכה פרס שזר בשנת תש”ע

כרמה בן יוחנן

זוכת פרס שזר לשנת תשפ"א