בתמונה: אישה כותבת מכתב. ציור: חרארד טר בורך, 1655

" וּמִי שֶׁזּוֹכֵר אֶת יַלְדוּתוֹ יוֹתֵר מִן הָאֲחֵרִים הוּא הַמְּנַצֵּחַ אִם בִּכְלָל יֵשׁ מְנַצְּחִים" (יהודה עמיחי, שעת החסד)

לכל אדם יש סיפור חיים שראוי לספרו וכל אדם יכול ללמוד לכותבו. בסדנה נצא למסע מופלא אל שבילי הזיכרון ואל תובנות הניסיון; מסע לגילוי המראות, הצלילים והריחות, הסיפורים שמאחוריהם ובירור משמעותם. באווירה של קשב ואמפתיה נלמד להתגבר על מעצורי הכתיבה ונתרגל דרכים פשוטות ויצירתיות לכתיבת סיפורי חיינו תוך כדי חיפוש החוט המקשר ביניהם. 

נגדיר את מטרות הכתיבה של כל אחד ואחת; נכיר מגוון סוגות לכתיבה האישית; נעיין בדוגמאות מן הספרות ונתנסה בכתיבה שתייצג את ה'אני' –  לא רק היכן גדלתי ומה הם הישגיי, אלא גם במה האמנתי, על מה חלמתי, מה למדתי מניסיון חיי ומה חשוב לי להוריש לצאצאיי. 

נדון בתפקידיו של ה'אני' בכתיבה על בני משפחה, הורים וסבים; נלמד לשלב את הסיפור הלאומי בסיפור האישי ואת מכתבי העבר בסיפורי ההווה. מתוך כך נגלה את מקומו של הדמיון, ונעזר בכלים מעולמה של הספרות היפה: פתיחות וסיומים, כתיבה בגוף ראשון, שני ושלישי, עיצוב הדמות, תפקיד החושים, הקונפליקט, הדיאלוג, המתח בין השתיקה לדיבור וכלים נוספים.