בתמונה: שער הספר 'איין שוין מעשה בוך', 1602. ספריית האוניברסיטה בבזל

'מן קאן ניט אלי צייט אן געטליכֿי ביכֿר לעזין' – 'אי אפשר לקרוא ספרים אלוקיים כל הזמן'. במילים האלה הסביר יוסף בן יעקב מרסן, בראשית המאה ה־18, את בחירתו לתרגם ליידיש סיפורים מתוך ׳דקאמרון׳ של בוקצ׳יו.

בין המאה ה־16 למאה ה־18 שפע העולם העשיר והססגוני של ספרות ביידיש בסיפורים, בנובלות ובמעשיות אשר זכו לתפוצה רחבה. רבים מן הכתבים נשמרו הן בכתבי יד הן בדפוס. הבולטים שבהם ׳מעשה-בוך׳ ו׳מעשה נסים׳ זכו להדפסות רבות. רבים מהסיפורים האלה התגלגלו בגרסאות שונות אל הספרות החסידית של המאה ה־19 ואל הספרות המודרנית.

בקורס נקרא טקסטים בולטים בספרות ביידיש, בייחוד נובלות ומעשיות. בין השאר נקרא את האגדה על הבחור היהודי שהפך לאפיפיור ואת סיפור בת הרב מוורמס שהרגה סטודנט מכשף. בדרך זו נכיר לא רק את הסיפורים הכתובים, אלא גם את עולמם של היהודים באשכנז – שקראו ספרות יפה, גם בדיונית, ויצרו, כתבו ופרסמו ביידיש.