חיה לואיס, תלמידת דוקטורט בבית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב ומלגאית תוכנית הברונית אריאן דה רוטשילד לדוקטורנטיות מצטיינות.

נימוקי השופטים

נושא הדוקטורט של גב' חיה לואיס עוסק בתולדות החסידות ברוסיה הצארית בין השנים 1881 – 1914. זוהי עבודה פנורמית רחבת היקף שנכנסת לחקר החסידות בתקופה שכמעט ולא נחקרה עד היום. אם לא די בכך, הרי שנקודת המבט שלה אינה מסתפקת רק בהיסטוריה מלמעלה (של אליטות) שהוא נפוץ יותר בהיסטוריוגרפיה בכלל, אלא יורדת להיסטוריה מלמטה, אל החסידים הפשוטים שבמאות העיירות הקטנות ועולמם הדתי והחברתי.

התקופה הרלוונטית היא תקופה של דרמות גדולות ותמורות עמוקות בהיסטוריה היהודית. די אם נזכיר את הפרעות של 'סופות בנגב', את ההגירה הגדולה אל מחוץ לרוסיה (בעיקר לאמריקה), את הביל"ויים, את השפעתו של פינסקר וגם תהליכי עיור וחילון. לרבים מהנושאים הללו הוקדש קורפוס מחקרי מרשים. החסידות שנותרה על כנה נותרה גם מאחור בחקר תקופה זו, אבל הנושא מסקרן מתמיד. זהו מחקר רחב ושאפתני, לאורך ולרוחב, שתוצאותיו עשויות למלא חסר עמוק במחקר.

בחינת העבר האקדמי של גב' לואיס מעיד בבירור על תלמידה רבת כישורים שסיימה לימודי מאסטר בהצטיינות יתרה. גם במבחנה הראשון כחוקרת היא עמדה לעילא: תעיד על כך העובדה שכתבה עבודת מאסטר שזכתה לציון מעולה (הנושא: אלכסנדר צדרבוים, עורך 'המליץ', ויחסו לחסידות). לבסוף, אי אפשר להתעלם גם מכך שהלכה ללמוד רוסית לשם המחקר. אנו חזקים בדעתנו שיש למה לצפות מהחוקרת ומהמחקר שיזמה.

הצעת המחקר שהוגשה לקריאתנו אינה בוסרית ואושרה כבר לפני מספר חודשים. העובדה שהגב' לואיס הצליחה להתעלות מעל לקשיים אובייקטיבים וסובייקטיביים שונים בדרכה להיות אישה באקדמיה עד לדוקטורט, מעידה בפנינו שהתמיכה שבחרנו להעניק לה תנותב בכיוון החיובי ביותר, גם למצוינות אקדמית, גם למחקר פורץ דרך וגם לרוח גבית ברמה האישית.

דבר הזוכה

עבודת המחקר שלי, שנכתבת בהנחיית פרופסור דוד אסף, עוסקת בהיסטוריה החברתית של תנועת החסידות באימפריה הרוסית במפנה המאות ה־19 והעשרים. כמי שהתחנכה בעצמה בחברה חסידית־אורתודוקסית, ההתחקות אחר תהליכי השינוי וההתגבשות של החברה שבתוכה גדלתי היא מאלפת עבורי ומספקת, לדעתי, ראייה היסטורית וסוציולוגית רחבה, שמגלה ערנות למגוון הכוחות שמעצבים את החברה החסידית בעבר ובהווה.